how to live before we die...

שני בערב. בלי להיכנס להסברים מיותרים - את השבוע שעבר הייתי מגדירה כשבוע מורכב משהו...
באופן שאינו תואם את אופיי מצאתי עצמי מבוקר עד ערב מחוברת לרשת גועשת ולמרקע.
הצעות נדיבות מצד שכניי המודאגים העלו חיוך קל על פניי. זה נחמד לדעת שבדירה הצמודה יש ממ"ד לרגעי מצוקה
ואני כשורדת מיומנת ממשיכה לעבוד.... מנסה לשמר רוטינת חיים בין לבין, שהרי ככלות הכל - אי אפשר להפסיק.
גם כן עבודה מצאתי לי - להלביש אנשים. ( עברה במוחי מחשבה חצי מבוישת )
אנשים בצווי 8, מכתיבים סדרי יום, מדיניות.  ואת ? 
עסוקה בעיצוב קווי גוף, מיתאר, צבעים. כותבת בלוג...
אינני יודעת אם חלקכם מתחברים לתחושות כאלה, אבל שבוע שעבר שאלתי את עצמי כמה שאלות ..

מכירים את זה שאתם צופים בראיון עם איזה מצליחן על המסך, שומעים הרצאה של איזה גאון מווילנה,
פוגשים בדרך איזה מכר לשעבר שלכם? תוך שניות אחדות מתפתחת ביניכם שיחת חולין קצרה :
הוא מספר לכם שבזמן שלא נפגשתם - הוא הספיק להרים סטארט-אפ, לעשות אקזיט,
להרוויח ולהפסיד שני מליון שקל יותר ממה שאי פעם יהיה לכם, להתחתן ולעשות ילד. 
"מממ מה... את כל זה הספקת לעשות בשנתיים האחרונות..?" (שומעת את עצמי שואגת בפול ווליום בתוך הראש שלי)
"ואוו כל הכבוד" אני אומרת לו (אני באמת מתכוונת לזה) , מאחלת לו המון בהצלחה.
 "תשבור רגל, אתה יודע כמו המשפט באנגלית כאילו - בהצלחה" ....
הוא: "בטח בטח, גם לך, נו פתחת בסוף חנות בגדים?? ומה עם חתונה? יש איזה לאקי באסטארד שחטף אותך ??
אני : "עוד לא".... (מחייכת , מתה כבר ללכת לדרכי. שהשיחה המביכה הזאת תסתיים כבר)

אז אפרופו הסיטואציות והשיחות המביכות האלה עם עצמנו ועם הסביבה, רוצה להזכיר לכם משהו קטן חשוב.
את הרצף הבלתי נילאה וברור הזה שנקרא - "החיים שלכם" תוכלו להבין רק בדיעבד. 
גם אם אינכם מבינים בהווה מדוע הדברים נראים כפי שהם נראים, את הנקודות המחברות את שלל האירועים בחייכם
לא ניתן להבין בראייה לעתיד. את הנקודות תוכלו להבין רק עם התקדמות החיים שלכם במבט לאחור.
זה משפט שלקוח מנאומו של סטיב ג'ובס המנוח מול קהל של סטודנטים צעירים, (בעודו מתאר להם את התפתחות חייו). 
לאלה מכם שלא ראו את הנאום הזה :
אחרי עשור של פעילות פורה ומוצלחת, סטיב פוטר מאפל (החברה שהקים במו ידיו) . 
בגיל 30 הוא מצא את עצמו מחוץ למירוץ. איבד את כל אשר בנה במו ידיו במהלך חייו הבוגרים.... 
ניתפס ככישלון חרוץ בעיני העולם כולו ואף שקל לברוח מעמק הסיליקון.
הוא הרגיש כי אכזב את דור היזמים שסחף אחריו בימיו הטובים....
אחרי כמה חודשים של חיפוש עצמי הוא הקים 2 חברות חדשות. ביניהן את "נקסט". 
כעבור מס' שנים, בתפנית חדה המתאפשרת רק במציאות המתעלה על כל דמיון - אפל קנתה את "נקסט".
דווקא הטכנולוגיה שפותחה בנקסט הפכה ללב ליבה של החברה וכונתה ה-"רנסנס" של אפל. סטיב חזר לקדמת הבמה. 
במבט לאחור (אמר סטיב) כי הפיטורין מאפל היו הדבר הטוב ביותר שקרה לו .
תחושת הכובד והאחריות שנלוו ללהיות "מצליחן" הוחלפו בתחושה קלילה של beginner...וזו שימשה לו מקפצה לאחת
השנים הקריאטיביות ביותר בחייו. בזכותה (ג'ובס מאמין) - בשנים שא"כ הוא פיתח את נקסט.
"החיים לא אחת מנחיתים עלינו - מכות וקרשים. אבל אסור לנו להפסיק להאמין בדרך שלנו.
הדבר הגדול ביותר שהחזיק אותי היה שהייתי מאוהב במה שעשיתי...." (ציטוט)

אם אתם עדיין כאן, כנראה שחוויתם איזה קרש או שניים. 
לחיי תחילתו של שבוע חדש. כזה שמגיע אחרי שבוע מורכב. שבוע שמכין אותנו לחזרה לשיגרה. AMEN
נרים כוסית של אוזו ונתבונן בנקודות שבדרך.... גם אם לא ברורות לנו כרגע, וודאי נבין אותן מתישהו קדימה בזמן.

אף אחד לא חייב להיות גאון. אבל כל אחד מחויב להשתתף. לקחת חלק פעיל בקומפוזיציה של כולנו.

מכאן אני ממשיכה להשתתף במצעד היופי שלי. בעיסוק הקוסמטי. בפסיפס האפנה שלי.
לעיניכם בלבד פיסה נוספת בחיים השבועיים שלי. מי יודע, אולי עוד כמה זמן והפיסות האלה ישכילו לקחת חלק
בציור הכולל.

Pre Fall - 2012 - Jason Wu :

נגיעות של כאמל, כחול עמוק, ירוק עז, בציר יין בורגונדי כתמתם מבקשות לעטר את החורף שלנו.

את השראתו לקולקציה, שאב ג'ייסון מציוריו של צ'רלי הארפר ( 1922-2007 ). 
אילוסטראטור עם זיקה גדולה לטבע שעיקר עבודותיו עסקו בזוויות חדות וגאומטריה.
כשנשאל על תהליך העבודה שלו, הסביר צ'רלי :

"in a world of chaos, the picture is one small rectangle in which the artist can create an ordered universe”

ואכן ניכר בקולקציה של ג'ייסון כי קווים חדים, גאומטריה ושימת לב מיוחדת לפרטים הקטנים שימשו לו קו מנחה.
בראייה כוללת ניכר כי ג'ייסון הוא לא פחות סטייליסט ממעצב.
את מכנסי הרכיבה המוכרים לנו מעולם ספורטיבי פשוט יותר, שילב בלוק מחויט עם עליונית מוקפדת והפך
אותם לפריט מלכותי מכובד.
צווארונים, צעיף משולל קונטקסט, שזירה ידנית של רקמות וחרוזים, כפפות עור,  כתפיים מודגשות, כיסים בולטים.
אלמנטים לא קשורים לכאורה המתעקשים להשתתף במצעד. תרגום מודרני לעבודותיו של צ'רלי מן העבר.
חלקיקים של כאוס נעמדים בשורה בסדר מופתי. או שמא זה אנו למדים להתבונן אחרת באותה תמונה ?

Cheers