THE PERFECT FIT

דיוק, טולרנטיות ורצון שדברים יסתדרו - "איזו יכולת מדהימה יש לך" 
(אמרה לי דנה, החברה החדשה שפלשה לחיי בחודשים האחרונים)

מה טוב בלרצות לסדר כל הזמן את הסיטואציה ? אני אומרת לה...איפה האמת? אני שואלת..

איפה היכולת שלי לקבל את המציאות כמו שהיא ? בלי צורך לשנות אותה כראות עיניי. פשוט לקבל, זה לא פחות חשוב ?

למה תמיד להבין את הצד השני ? איפה עמוד השדרה שלי? איפה האותנטיות נכנסת לתמונה, אם בכלל ?

מה עם האני שלי ? מה עם קודם כל לראות את עצמי למען השם. למה לראות מישהו אחר כ"כ שונה ממני ?

עושה הכל הפוך. מצייר שחור-לבן. למה לנסות לראות גוון אדום בתוך מונוכרומאטיות ?

לא עדיף לראות שמדובר בשחור-לבן ? להבין שזה שחור-לבן ? שזו סקלה אחרת לגמרי ? כזו שהיא שונה לחלוטין ???

מה יש לך לנסות לסדר מציאות שבכלל לא רוצה שיסדרו אותה ? למה לתקן ?

אולי זה בכלל לא שבור וזו רק את שככה מסתכלת?

מי בכלל אמר שצריך לתקן. מה פה לתקן אני שואלת. מה יש לתקן

אם זה עומד מולי ולא רוצה שיתקנו אותו. ועוד פחות רוצה להבין. אז מה אני ככה מתערבת?

זה חיים של מישהו אחר. מעצב. צייר. אומן – חיים שלמים הוא חי שם לפניי. אז אני באה לו עם הפתרונות שלי ?

כל  הכבוד לי. לא אין לתאר אותי. באמת כל הכבוד :)

המון קבועים היו שם. סטטיסטים של מודל לינארי. אני חושבת לעצמי. וראיתי אותם כל הזמן. זה לא שהייתי עיוורת...

ספייס שלמען הדיון התאורטי - נדמה אותו לריבוע למשל. ריבוע לא יכול פתאום מחר בבוקר להפוך למשולש.

זה הטבע שמראש חנן אותנו מושלמים מדויקים כמו שאנחנו. אבן אובלית נולדה ככה כמות שהיא. עגולה, רכה ונשית.

וככה כמות שהיא - מושלמת. חיה ונושמת חיים. והנה גל בא ושוטף אותה. והיא מתעגלת לה כל יום עוד קצת עם הזמן.

היא בטח לא נהיית מרובעת פתאום. את צריכה להבין דברים כאלה מותק. את פשוט צריכה להבין

אז מה עכשיו? אני שואלת את דנה...מה עכשיו? שוב לצלול ? שוב לצייר איזה שיר? שוב לקחת מרובע.

לנסות להפוך שחור לבן ל- צבע ? שוב ? באמת לנסות שוב, את חושבת ???

את לא חושבת שזה מוגזם קצת הניסיונות שלי ? שזה אולי מצביע על חוסר דיוק באישיות ?

אולי אני צריכה פשוט להפסיק להשתדל ? אולי המסקנה האמתית כאן היא לא אחרת מאשר דיייי  ?

סימן קריאה. סוף פסוק?

שווה לי להמשיך בצורת הראייה הזאת ?

לקחת צ'אנסים בטירוף. לשים את עצמי על גרדום אקספרימנטים ? אולי עדיף לסגת....תוהה. חושבת...עוד לא החלטתי. 

מחר יום חדש.מחר נחליט לאן נושבת הרוח. מחר נצא לרוץ . מחר מפסיקה לעשן. מחר. כן, למה לא. מחר.

זה טוב מחר

אם נכנסתם לחנות יפה בעיר . הרימו עיניכם אל המדף העליון. שם יושבים להם בניחותא חלקיקים יפים של צבע וצורה.
שלפו לכם פריט מהמדף העליון וקודם כל הביטו בו. הוא גזור בצורה מסוימת. זה אומר שיש לו צורה
הוא טבול בצבע מסוים. זה אומר שיש לו צבע. הוא יושב על הגוף שלכם בצורה מסוימת. זה אומר דבר פשוט :
שתי אופציות בלבד. אולי בעצם רק אחת : או שהוא יושב טוב או שלא. אה כן - תתעלמו מהמוכרת . 
היא רק מנסה למכור לכם "התאמה".  תאמר לכם "איך זה בא עליכם טוב". תצייר לכם תמונה של פרפקט פיט.
נא להתעלם ממנה ! אין טעם לנסות להפוך טופ שגזור בצורה מרובעת. לשים על הגוף המשולש שלכם ולקוות שיעבוד.
זה לא יעבוד. כנראה גם שלא צריך לעבוד. זה היופי. החולצה כמו שהיא שם מונחת - מושלמת. ואתם לא פחות .
זה הסוד הגדול בלדעת להתלבש טוב אני חושבת. זה הסוד הגדול בעולם. להביט בשלל הגדול המונח לו. 
לאכול אותו - קצת בעיניים. לשמוע אותו - קצת באוזניים. אבל בסוף לחפש את האחד הטוטלי.
זה שבלי לדעת למה פשוט ירגיש לכם נכון.
זה שיתיישב על הגוף שלכם בלי טיפה אחת קטנה של מאמץ. והפיגורה שלכם ? אוי הפיגורה. 
בתוך האחד הזה - היא פשוט נראית לכם מושלם. זה מה שאני קוראת לו - THE PERFECT FIT
וזו התחושה אחריה אני נוהה. כל יום. כל רגע. כל מחר

בנימה של מחר. כבר משבת זה חג. חג של אור. אור חדש. אולי אור כחול ? אולי אורות מהבהבים,

כאלה של צהוב-כחול-אדום. שלושה צבעי יסוד. שלושה צבעים מהם כל העולם כולו נברא.

שלושה מיוחדים שכשמחברים אותם – הפלא ופלא . נוצר מהם אפור-שחור. ואם תקרינו אור ?  

או אז נהיה – לבן.

איזה יופי של לבן. שחור. ושוב לבן. יום. לילה. ואז שוב פעם . כנראה גם לא הפעם האחרונה...

יהיה שם עוד פעם –  יום.

חנוכה שמח.

Cheers