חברה שלי העבירה אלי את הסרטון הזה. והדבר הראשון שכתבתי בתגובה היה : ח ז ק !!!
ללא ספק אחד החזקים שראיתי לאחרונה. וודאי אם מדובר בפעילות שיווקית של חברה מסחרית כזו או אחרת ...
הסרטון הופק ע"י חברת Dove . כחלק מפעילות תדמיתית לקדם דימוי גוף חיובי בקרב נשים ...
כל אופן, הסרט הוא מעין סוג של ניסוי חברתי שכזה בקרב נשים.
המשווה בין איור שנעשה כשאשה מתארת את עצמה לעומת איור של מישהו זר המתאר אותה. קודם כל רעיון גדול בעיני!
חיסרון גדול של הסרטון הזה הוא היעדר גברים בניסוי הזה. אין לי ספק בכלל שגם אם היו לוקחים גברים ומעבירים אותם את המבחן הזה, היינו מקבלים תוצאות דומות למדיי. אולי סטיית תקן קטנה יותר.
מחצית מהאנשים שמגיעים אלי לסטיילינג הם גברים. אני מודדת עליהם בגדים, מנסה גזרה כזו, גזרה אחרת, מראה להם אופציות ללוק חדש שלהם עם עצמם, מדובר בתהליך אינטימי למדיי. אתה מתלבש / מתפשט ליד מישהו אחר
ולומד להסתכל אחרת לגמרי על הגוף שלך. או לפחות אחרת לגמרי מאיך שאתה "רגיל" להביט בו... תסמכו עלי שאני אומרת לכם שיש מעט מאוד אנשים (נשים וגברים) שה"אני במראה" שלהם זהה לחלוטין ל"אני" הפיזי האמתי....
התפיסה העצמית שלנו היא בגדר תופעה שבירה ומורכבת. אין טוב מסיפור אישי על לקוחה שלי. בלי לחשוף פרטים. מוטב אם אומר לכם שהאשה לא נופלת במראה מדוגמנית סטנדרטית.דקיקה כגבעול, תמירה ורזונת. יפהפייה אמיתית. שיער אדמוני מטמטם. עיניים בהירות עמוקות שמייד צוללים לתוכן. אבל הפער בין העיניים שלה לשלי - גדול בהחלט.
תנוחות הגוף שלכם. היציבה. מנח הכתפיים. הגב. שפת הגוף שלכם. שפה ויזואלית שמושפעת לחלוטין מהדימוי העצמי שלכם. הדרך בה תניחו בגד בכדי להסתיר חלק גוף כזה או אחר, או הפוך תבליטו, הצבעים שתשימו. הם מספרים עליכם איזשהו סיפור. הכבדות או שמא הקלילות בה תניחו את כפות הרגליים שלכם על פני האדמה מעבירים עליכם אוקיינוס שלם של אינפורמציה . את כל אלה אפשר גם אפשר לראות על כל אחד ואחד מכם...
גם עלי כמובן. גם עלי
אחת הנשים אומרת בסרט - "אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי לסת חזקה"....
למי מאיתנו אין אמא שאמרה לנו דברים כאלה ואחרים בנוגע לגוף שלנו. אין אשה שאין לה מערכת יחסים מורכבת משהו עם אמא שלה... ההורים שלנו תמיד "נופלים" בזמן הילדות שלנו ומשליכים עלינו תחושות אישיות שלהם עם עצמם.
על הדרך (בלי להתכוון כמובן) יוצרים אצלנו דימוי כזה או אחר ומשייפים גם לרעה את המבט העצמי שלנו.
אם נחזור ללקוחה שלי, אמא שלה והמשפחה כולה תמיד אמרו לה שהרגליים שלה לבנות מידי. כן כן אני לא צוחקת בכלל.... יש לה גוון עור לבן שקפקף . זה הוביל לכך שעד גיל 40 היא לא חשפה רגליים. כמובן שעצרתי את התופעה הזו.
כשהייתי בתיכון היה לי חזה DD. הייתי רזונת עם חזה ענק.
כמו אתמול אני זוכרת איך ירדתי במדרגות הרחבה של ב"הס זוכה להערות צחוק על גודל החזה שלי. מאוחר יותר אפילו רצה עלי שמועה שעשיתי הגדלת חזה. כמתבגרת בתיכון למותר לציין שלא ממש נהניתי מהשמועה הזו.
כתגובה לדבר הזה פיתחתי תנועת כתפיים מיוחדת: אני מטה אותן פנימה. להסתיר את גודל החזה כביכול.
18 שנה א"כ (ואין לי DD כבר. עם השנים החזה קטן בכמה מידות) ועדיין קורה לעתים שחברים מעירים לי שאני הולכת כפוף ...18 שנה א"כ. אבל הגוף ? לא שכח. הוא עדיין זוכר מתבגרת שהרגישה נורא לא בנח (לא להאמין) עם החזה שלה ...
כל אופן, הסרטון הזה הפך לויראלי וצבר מליוני צפיות. וים תגובות לכאן ולכאן. ציניות המגנות את הפעילות וגורסות כי לDove כמובן לא מזיז מאיך נשים מרגישות עם הגוף שלהן...הם עושים זאת לטובת מכר מוצרים כמובן. והחצי השני אוהד בטירוף... אני בין אוהדי הסרטון הזה דווקא. אולי כי בעבודה שלי אני פוגשת את הדבר הזה כל הזמן. כי לא אכפת לי מי עומד מאחורי הסרטון הזה. הם הצליחו להעביר מסר בצורה סופר מדויקת.
מה שהרב מפספסים למצער זה בדיוק מה DOVE מעבירים בסרטון הזה. (ולא אני לא מקבלת עמלות פרסום מ...) מבטיחה.
אנחנו יותר "יפים" ממה שאנחנו חושבים
אנחנו יותר "יפים" ממה שאנחנו אומרים
אנחנו "יפים" בדיוק אבל בדיוק כמו שאנחנו
וחלק גדול מהזמן אנחנו לא יודעים לראות את זה
אין מבנה גוף אופטימלי. כמו שאין צורת פנים אופטימלית.
מיתוס היופי מצליח להחליש את כולנו. הוא משאיר חללים על כל שעל. תקשורת המונים מתווה לנו היסטוריה ארוכה של מודל גוף חדגוני. יש לי ציצי קטן מידי. יש לי טוסיק גדול מידי. יש לי עור פנים מקומט. אין לי ריבועים בבטן. יש לי אזניים גדולות. אני נמוך !!! ##### אני יודעת... השיער שלי מציק לי בטירוף.... הוא לא מלא כפי שהייתי רוצה. וגם אין לו ברק.
ללא ספק אחד החזקים שראיתי לאחרונה. וודאי אם מדובר בפעילות שיווקית של חברה מסחרית כזו או אחרת ...
הסרטון הופק ע"י חברת Dove . כחלק מפעילות תדמיתית לקדם דימוי גוף חיובי בקרב נשים ...
כל אופן, הסרט הוא מעין סוג של ניסוי חברתי שכזה בקרב נשים.
המשווה בין איור שנעשה כשאשה מתארת את עצמה לעומת איור של מישהו זר המתאר אותה. קודם כל רעיון גדול בעיני!
חיסרון גדול של הסרטון הזה הוא היעדר גברים בניסוי הזה. אין לי ספק בכלל שגם אם היו לוקחים גברים ומעבירים אותם את המבחן הזה, היינו מקבלים תוצאות דומות למדיי. אולי סטיית תקן קטנה יותר.
מחצית מהאנשים שמגיעים אלי לסטיילינג הם גברים. אני מודדת עליהם בגדים, מנסה גזרה כזו, גזרה אחרת, מראה להם אופציות ללוק חדש שלהם עם עצמם, מדובר בתהליך אינטימי למדיי. אתה מתלבש / מתפשט ליד מישהו אחר
ולומד להסתכל אחרת לגמרי על הגוף שלך. או לפחות אחרת לגמרי מאיך שאתה "רגיל" להביט בו... תסמכו עלי שאני אומרת לכם שיש מעט מאוד אנשים (נשים וגברים) שה"אני במראה" שלהם זהה לחלוטין ל"אני" הפיזי האמתי....
התפיסה העצמית שלנו היא בגדר תופעה שבירה ומורכבת. אין טוב מסיפור אישי על לקוחה שלי. בלי לחשוף פרטים. מוטב אם אומר לכם שהאשה לא נופלת במראה מדוגמנית סטנדרטית.דקיקה כגבעול, תמירה ורזונת. יפהפייה אמיתית. שיער אדמוני מטמטם. עיניים בהירות עמוקות שמייד צוללים לתוכן. אבל הפער בין העיניים שלה לשלי - גדול בהחלט.
תנוחות הגוף שלכם. היציבה. מנח הכתפיים. הגב. שפת הגוף שלכם. שפה ויזואלית שמושפעת לחלוטין מהדימוי העצמי שלכם. הדרך בה תניחו בגד בכדי להסתיר חלק גוף כזה או אחר, או הפוך תבליטו, הצבעים שתשימו. הם מספרים עליכם איזשהו סיפור. הכבדות או שמא הקלילות בה תניחו את כפות הרגליים שלכם על פני האדמה מעבירים עליכם אוקיינוס שלם של אינפורמציה . את כל אלה אפשר גם אפשר לראות על כל אחד ואחד מכם...
גם עלי כמובן. גם עלי
אחת הנשים אומרת בסרט - "אמא שלי תמיד אמרה לי שיש לי לסת חזקה"....
למי מאיתנו אין אמא שאמרה לנו דברים כאלה ואחרים בנוגע לגוף שלנו. אין אשה שאין לה מערכת יחסים מורכבת משהו עם אמא שלה... ההורים שלנו תמיד "נופלים" בזמן הילדות שלנו ומשליכים עלינו תחושות אישיות שלהם עם עצמם.
על הדרך (בלי להתכוון כמובן) יוצרים אצלנו דימוי כזה או אחר ומשייפים גם לרעה את המבט העצמי שלנו.
אם נחזור ללקוחה שלי, אמא שלה והמשפחה כולה תמיד אמרו לה שהרגליים שלה לבנות מידי. כן כן אני לא צוחקת בכלל.... יש לה גוון עור לבן שקפקף . זה הוביל לכך שעד גיל 40 היא לא חשפה רגליים. כמובן שעצרתי את התופעה הזו.
כשהייתי בתיכון היה לי חזה DD. הייתי רזונת עם חזה ענק.
כמו אתמול אני זוכרת איך ירדתי במדרגות הרחבה של ב"הס זוכה להערות צחוק על גודל החזה שלי. מאוחר יותר אפילו רצה עלי שמועה שעשיתי הגדלת חזה. כמתבגרת בתיכון למותר לציין שלא ממש נהניתי מהשמועה הזו.
כתגובה לדבר הזה פיתחתי תנועת כתפיים מיוחדת: אני מטה אותן פנימה. להסתיר את גודל החזה כביכול.
18 שנה א"כ (ואין לי DD כבר. עם השנים החזה קטן בכמה מידות) ועדיין קורה לעתים שחברים מעירים לי שאני הולכת כפוף ...18 שנה א"כ. אבל הגוף ? לא שכח. הוא עדיין זוכר מתבגרת שהרגישה נורא לא בנח (לא להאמין) עם החזה שלה ...
כל אופן, הסרטון הזה הפך לויראלי וצבר מליוני צפיות. וים תגובות לכאן ולכאן. ציניות המגנות את הפעילות וגורסות כי לDove כמובן לא מזיז מאיך נשים מרגישות עם הגוף שלהן...הם עושים זאת לטובת מכר מוצרים כמובן. והחצי השני אוהד בטירוף... אני בין אוהדי הסרטון הזה דווקא. אולי כי בעבודה שלי אני פוגשת את הדבר הזה כל הזמן. כי לא אכפת לי מי עומד מאחורי הסרטון הזה. הם הצליחו להעביר מסר בצורה סופר מדויקת.
מה שהרב מפספסים למצער זה בדיוק מה DOVE מעבירים בסרטון הזה. (ולא אני לא מקבלת עמלות פרסום מ...) מבטיחה.
אנחנו יותר "יפים" ממה שאנחנו חושבים
אנחנו יותר "יפים" ממה שאנחנו אומרים
אנחנו "יפים" בדיוק אבל בדיוק כמו שאנחנו
וחלק גדול מהזמן אנחנו לא יודעים לראות את זה
אין מבנה גוף אופטימלי. כמו שאין צורת פנים אופטימלית.
מיתוס היופי מצליח להחליש את כולנו. הוא משאיר חללים על כל שעל. תקשורת המונים מתווה לנו היסטוריה ארוכה של מודל גוף חדגוני. יש לי ציצי קטן מידי. יש לי טוסיק גדול מידי. יש לי עור פנים מקומט. אין לי ריבועים בבטן. יש לי אזניים גדולות. אני נמוך !!! ##### אני יודעת... השיער שלי מציק לי בטירוף.... הוא לא מלא כפי שהייתי רוצה. וגם אין לו ברק.
0 תגובות:
הוסף רשומת תגובה