שומע צבעים...

השעה 18:19,  כבר שלושה ימים של גשם כבד. תמיד מפתיע אותי איך בארץ מהיום למחר נהיה חורף.
הכבישים בפלורנטין רעועים ומוכי חפירות, מוצפים באופן שקשה למדיי לחצות את הכביש.
אני מוצאת את עצמי מקפצת במבוכה בין שלוליות דלוחות, הרגליים רטובות לחלוטין.
מלנכוליה של יום ראשון לפנות ערב מטפסת לי במעלה הגרון.
יום ראשון הוא תמיד עבורי תחילתו של שבוע חדש, בלי לטייח - סימנים קטנים לשביזות של יום א'

כנאבקת בכמוסות מלנכוליה קטנות, כבר תקופה ארוכה שיש משהו שמאוד מעסיק אותי,
אני מנסה למצוא איזו פילוסופיה, פסיכולוגיה, אולי תורה אנרגטית שתעזור לי להסביר לעצמי למה זה כ"כ חשוב לי.
מתודולוגיה שתכניס לי קצת סדר בבליל הצבע שאני חיה בו.
בתפיסה שלי - עולם הצבע מקבל פלטת משמעויות רחבה למדיי. הקירות בהם צבעתי את הדירה הקטנה שלי למשל,
מאז משכתי אותם בצבעי אדמה, הדירה מרגישה לי גדולה ורגועה בהרבה, העומס המנטלי שחוויתי בזמנו מרגיש לי היום הרבה יותר נח.
הארון שלי מכיל כמעט כל צבע שתחשבו עליו עם מעט מאוד שחור, באופן כללי צבעוניות קודרת תמיד מרחיקה אותי.  
השחור מסמל עבורי עולם ומלואו, אינסוף ומצד שני ריק נוראי
אם תחשבו על זה לכל צבע יש התחלה וגם סוף. תחושה אסוציאטיבית מדויקת. אתה מביט בירוק למשל ומבין או חווה
אותו כמו שהוא. אתה מביט בשחור ? תחושה שונה לחלוטין. יש התחלה אבל אין שום סוף.
יש צבע אבל אין משמעות ברורה. יש דרמה. יש עצמה אבל עם מנה גדושה של אופל על הדרך...
השחור מתפקד אצלי אחרת. שחור הוא צבע שתמיד פחדתי ממנו.
הקלילות בה המוני אנשים עוטים על עצמם שחור מעוררת בי תמידית תהייה...

מטבעי אני נעצרת אל מול אובייקטים צבעוניים יותר. פסים למשל מעוררים בי פליאה, כאב ראש, יצירתיות
אבל יותר מהכול פשוט גורמים לי לעצור את ההליכה שלי ולבהות ....
אני אוהבת צבעים, טקסטים, צורות, אנשים, אבל כאלה שגורמים לי להשתהות לרגע. לעצור, להסתכל, לבחון.
כחלק מחיפושיי אחר משמעות, נתקלתי בהרצאה מטורפת לגמרי  ב- TED-

הרצאה של בחור צעיר ויצירתי ביותר העונה לשם-  "ניל הארביסון" ואפשר שהוא אחד הסייבורגים הראשונים שתכירו...
הבחור נולד עם תסמונת ראייתית נדירה שנקראת "אכרומטופסיה" - עיוורון צבעים מוחלט.
תחשבו על זה, עבורו בעולם הזה קיימת סקלה אחת ויחידה - בצבע אפור.
הטלוויזיה ? עדיין בשחור לבן, הפרחים, השמיים , האנשים מסביב - כולם אפורים . לא שחוויתי עיוורון צבעים
אבל נדמה שבעיניים שלו - כולם נראים אותו דבר.
הבחור החליט לעשות מעשה וקיבץ סביבו בפרויקט משותף מדען מחשבים ומועצת חכמים מברצלונה.
אוקי אני לא יכול לראות צבעים אמר לעצמו, אבל מה עם לשמוע ???
המועצה פיתחה חיישן צבעים (היושב על ראשו) ומזהה כל צבע העומד לנגד עיניו. החיישן סורק את תדירות הצבע
(סאונד רעשי תדרים) ושולח את התדר המסוים הזה אל צ'יפ המושתל בעורפו.
כך למשל לסגול יש רעש תדרים אחד ולצבע האדום רעש אחר.
אחרי שמונה שנים שההמצאה הזו עובדת - הבחור לימד את עצמו לחוש 360 צבעים ממש כמו בראייה אנושית.
תחילה היה עליו לשנן את "שמות" / התגיות שניתנו לכל צבע, אבל עם הזמן כל המידע הזה הפך לתחושות לדבריו,
המוח המתוחכם שלנו עובד מהר, כבר לא היה עליו לחשוב בתווים, זה הרגע בו הרגיש שהכלי בראשו אינו עוד מכשיר חיצוני,
כי אם חלק מהותי מגופו. העיניים שלו. שלוחה של החושים שלו, הוא התחיל לחלום בצבעים :)
רק אני מחייכת כאן ?
אז איך נראה העולם של ניל אתם שואלים ? גם אותי זה הפתיע.

כשניל הולך לגלריה או למוזיאון אמנות הוא שומע - פיקאסו
האופן בו הוא תופס אוכל למשל השתנה לחלוטין כי הוא יכול להעניק שמע למה שמונח על הצלחת.
הוא יכול להחליט להדביק שיר אהוב עליו למנה מסוימת. הוא יכול להלחין מוזיקה לאוכל שלו.
גם האופן בו הוא מתלבש השתנה מאז.
אם פעם הוא היה מתלבש כך שייראה יפה. היום הוא מתלבש כך שיישמע לו יפה.
תפיסת "היופי" שלו השתנתה כליל כי בעיניו יש אנשים שנראים יפה אבל נשמעים "נורא" .
עקרונית "יופי" הוא מושג המושתת על איזון, סימטריה והרמוניה נתפסת אצל כולנו. הרי כולנו מכנים אנשים
מסוימים כ"יפים". מעניין לחשוב שבמקרה של ניל לשמע של אדם מסוים תפקיד מכריע ברמת המשיכה שלו אליו.
אם תיכנסו להרצאה שלו , אני בטוחה כי עיוור צבעים תהיה הקונוטציה האחרונה שתעלה בראשכם.
הוא מתלבש כמו אדם עם עולם מושגים עשיר וצבעוני ביותר, וודאי לא כמו עיוור צבעים למען השם.
הוא נראה שמח, מלא חיוניות, אנרגטי ואין ספק כי עולם הצבע קיבל אצלו משמעות המתעלה על שלנו.
ניל לא עצר שם אגב. מדוע לא לפתח את מה שהיכולות שלנו מאפשרות לקלוט ?
הוא הקים קרן שתעודד אנשים להפוך לסייבורגים :) נשמע הזוי ?
קרן שתסייע לאנשים להרחיב את החושים שלהם ע"י שימוש בטכנולוגיה שהיא חלק מהגוף. אני מצטטת :
"אני חושב שהחיים יהיו הרבה יותר מרתקים כשנפסיק ליצור אפליקציות עבור טלפונים ניידים ונתחיל ליצור
אפליקציות עבור הגוף שלנו עצמו. אני חושב שזה יהיה שינוי מאד מאד גדול שנחווה במהלך המאה הנוכחית.
כך שאני מעודד אתכם לחשוב על אילו חושים אתם הייתם רוצים להרחיב"

עם אנשים מדהימים כמו ניל , נדמה כי מצאתי את התשובה לשאלה שלי.
להתמסר לצבע. לפנות לו את כיסא הנהג בחיים שלנו. לבזוק אותו במנות קטנות בהתנהלות היומיומית.
לתת לו מקום של כבוד. מקום בו אנחנו מעודדים אותו לאתגר את מה שהחושים מאפשרים לנו לקלוט.
תודה ניל. לא יכולתי לנסח את זה טוב יותר.

ואם בענייני אנשים מדהימים עסקינן -
את מרק ג'ייקובס אין צורך להציג. ככל הנראה הגברבר היחיד על הפלנטה הזו (שאינו סקוטי) המעז
לעטות על עצמו חצאית ברגיל. קבלו את קולקציית האביב שלו ללואי ויטון.
גאון כבר אמרתי ?

4 גרמי מדרגות ענקיים הוצבו בחלל התצוגה ופלטו אל מסלול שחמט צהוב עשרות דוגמניות.
במיצג שנראה יותר כמעלית שמימית, ירדו להן זוגות זוגות. נתינות כוכב אחר, חלל חיצון שבאו לביקור.
הקולקציה נראתה כהומאז' מודרני לרוח הסיקסטיז ולזרם האופ-ארט בפרט.
OP ART (אמנות אופטית)- זרם אמנות חזותית היוצרת חווייה אסתטית ומבוססת על משחקי גאומטריה
ואשליה אופטית.
פועל על הצופה בכדי לייצר אשליות רבות רושם המקנות תחושה "מוזרה" ורבת פלא.
אחת הדרכים היא מיזוג מישורים שונים בתמונה ובאופן שלכאורה סותר את ההיגיון.
השימוש בצבע במסגרת של אמנות אופ ארט יוצר ניגודים סותרים, המעוותים את התפיסה של האדם
ולעתים יוצרים אפקט תלת ממדי.
ובעברית - עיסוי לעיניים ולמוח.

וכך היה.
במלאכת חייטות מדוקדקת ניכרו שלל דיטיילים של גלוי וניסתר, משחקי שקיפויות, תיפורים סיזיפיים
המדמים טקסטורה , כאלה שהעין תבחין בהם רק מקרוב,
מערבולת ויזואלית של קרוב-רחוק, וריאציות פוקוס. אוירה קוסמית. עולם פנטסטי.

מה אתם אומרים על הרעיון של ניל ?

Cheers

  fleur